החלטה בתיק בש"פ 8587/10

1.             בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט ד' מגד) מיום 18.11.10, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.             בכתב האישום יוחסו לעורר עבירות אינוס וביצוע מעשים מגונים במשפחה, התעללות מינית בקטין, איומים ושיבוש הליכי משפט, וזאת בגין מספר אירועים שונים בהם הסיר את תחתוניה של נכדתו, בטרם מלאו לה  16 שנים, שלא בהסכמתה החופשית ועל אף בקשותיה שיפסיק, וליקק את איבר מינה לשם סיפוקו המיני. במועד אחר, כך לפי כתב האישום, החדיר העורר את לשונו אל תוך איבר מינה, שלא בהסכמתה החופשית, וכתוצאה מכך חשה המתלוננת כאב, התהפכה, נחבלה בראשה ופרצה בבכי. כן נכתב בכתב האישום כי בהזדמנויות שונות, נכנס העורר לחדר האמבטיה עת התקלחה המתלוננת, הרים את תחתוניה וחיכך את אצבעותיו באיבר מינה, שלא בהסכמתה החופשית. לפי המיוחס לעורר, בפעמים אחרות חיכך את איבר מינו באיבר מינה של המתלוננת, חרף התנגדותה ובהזדמנויות שונות ביקש ממנה לגעת באיבר מינו, אך היא סירבה. בהמשך למעשים אלה, נהג העורר לאיים על המתלוננת כי יכה אותה ויקללה אם תספר על מעשיו לאחרים.

3.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. העורר הסכים לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית וכן לקיומה של עילת מעצר, אך ביקש מבית המשפט לבחון חלופת מעצר. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר מעצר, אולם החליט לדחות את המלצת שירות המבחן בדבר חלופת מעצר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו התייחס בית המשפט בפירוט לתסקיר המעצר של העורר וציין את התלבטותה של קצינת המבחן בדבר המלצתה, וזאת לאור התקשותה להעריך את רמת המסוכנות הנשקפת מהעורר מחד, והשיקולים שתמכו לבסוף בהמלצתה על חלופת המעצר, מנגד. כן התייחס בית המשפט להתנגדות המשיבה לחלופת המעצר.

4.             בהחלטה שניתנה ביום 11.11.10 על-ידי כב' השופטת מ' נאור, בערר שהוגש על החלטה זו, צוין כי ככל הנראה חלה אי הבנה באשר לזהות הערבה המוצעת. בהחלטה הובהר ששירות המבחן בחן את האפשרות שבנו של העורר וכלתו של העורר (אשת הבן), הם שיהיו הערבים, ואף בית המשפט בחן אפשרות זו, אולם בערר לא התייחס ב"כ העורר לאפשרות זו, אלא לאפשרות שאשתו של העורר תהיה ערבה עליו יחד עם בנו.

           בהחלטתה, ציינה השופטת נאור כי לגבי אשת הבן, סומכת היא את ידיה על קביעת בית משפט קמא, וקבעה כי אין לצפות ממנה להיות ערבה באופן שהבת הקטנה לא תהיה יחד עימה בזמנים בהם היא מפקחת על העורר. לעומת זאת, נקבע כי ערבותו של הבן, ממנה התרשם גם בית המשפט המחוזי - מקובלת, אולם הוא אינו יכול לשמש ערב יחיד. משכך, הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי שיבחן את האפשרות שכלל לא נבדקה, לפיה אשת העורר או אדם אחר ישמשו ערבים בנוסף לבנו. 

5.             בדיון הנוסף שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי, טען ב"כ העורר כי התסקיר שנוסח באופן רשלני, התייחס לאשתו של העורר, ומכאן שאי ההבנה באשר לזהות הערבה היתה מצד בית המשפט המחוזי ולא מצידו. בהתאם לכך, טען כי אין צורך לערוך תסקיר נוסף שיבחן את אפשרות קביעתה של אשת העורר כערבה. המשיבה טענה מנגד, כי אף מחקירתה של אשת העורר עולה כי היא אינה מכירה במעשים המיוחסים לו ומשכך, שיחרור לחלופה בה הערבים היחידים הם בני משפחה - לא יאיין את מסוכנות העורר.

           לאחר שמיעת טענות הצדדים, וחקירת אשתו של העורר, שב בית המשפט והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בהחלטתו הבהיר כי תסקיר המבחן התייחס לבחינת בנו של העורר וכלתו כערבים. באשר לבחינת אפשרות קביעתה של אשת העורר כערבה, ציין בית המשפט כי בחקירתה הציגה עמדה מגוננת כלפי העורר ומשכך הגיע למסקנה כי היא אינה יכולה להוות דמות סמכותית ולהציב גבולות כנדרש. כן הוסיף בית המשפט כי בנסיבות הקשות של התיק, ערבים שהינם בני משפחה מקרבה ראשונה אינם מספיקים. עוד נקבע כי במידה ותוצג חלופה אחרת - יקבע התיק לדיון.

6.                על החלטה זו הוגש הערר שלפני. העורר טען כי שגה בית משפט קמא כשפסל את אשת העורר מלשמש כערבה כלפיו. במסגרת זו טוען העורר כי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה בני משפחה מדרגה ראשונה אינם מתאימים לשמש כערבים, סותרת את החלטת בית המשפט העליון מיום 11.11.10 שאישר את מועמדותו של הבן לשמש כערב. העורר טען עוד שהעובדה שאשת העורר מתקשה להאמין כי ביצע את המעשים, אינה גורעת מסלידתה ממעשים מסוג זה ומנחישותה לפקח עליו, שכן יש להבחין בין אמונתם של המקורבים לנאשם, לבין סלחנותם ויכולתם לפקח עליו, לה הם מחוייבים במסגרת החלטה שיפוטית, בין היתר באמצעות התחייבויות כלכליות כבדות. לכך הוסיף ב"כ העורר בדיון שנערך לפני, כי בשל יחסי הכבוד הנוהגים במשפחה, אין זה מסתבר כי העורר יפר את התחייבותו כלפי אשתו ובנו. בנוסף, חזר העורר על טענתו כי קביעתו של בית המשפט סותרת את המלצת שירות המבחן שקבע כי רמת הסיכון הנשקפת מן העותר נמוכה ומצא באשת העורר ערבה ראויה. מכל מקום, נטען שחלקה של אשת העורר כערבה אמור להיות מינורי, שכן הערב העיקרי הוא בנו של העורר. לבסוף, שב וציין ב"כ העורר את הנסיבות המצדיקות חלופת מעצר ובכללן היותו של העורר אדם מבוגר וחולה,  שהחלופה המוצעת מרחיקה אותו מהמתלוננת.

7.             ב"כ המשיבה טענה כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה סוטה מהחלטתה של כב' השופטת נאור מיום 11.11.10, שכן השופטת נאור לא הביעה דעה לגבי התאמתה של אשת העורר לשמש כערבה, אלא רק הורתה על בחינת אפשרות זו, וזאת לאור קביעתה כי בנו של העורר לא יוכל לעמוד לאורך זמן בפיקוח הנדרש לבדו. בהתאם לכך, בחן בית משפט קמא אפשרות זו והגיע למסקנה כי גישתה המגוננת אינה מאפשרת לאיין את מסוכנותו של העורר. במסגרת זו שבה המשיבה וטענה כי הקונסטלציה המשפחתית המצטיירת מתסקיר המעצר והעמדה המגוננת של בני המשפחה, מובילות למסקנה כי המפקח הנוסף אינו יכול להיות גם הוא בן משפחתו של העורר, לכל הפחות, כפי שקבע בית המשפט המחוזי - לא בן משפחה מקרבה ראשונה.

8.             לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטות השונות שניתנו בתיק, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. אכן, צודק סניגורו של העורר כי החלטתה של כב' השופטת מ' נאור מיום 11.11.10 - מחייבת. משכך, אין עוד מקום לחלוק על התאמת בנו של העורר לשמש כערב, שכן השופטת נאור ציינה כי ערבותו של הבן מקובלת עליה. כך גם לא יכולה עוד להיות מחלוקת על הקביעה כי הבן אינו יכול לשמש ערב יחיד. יחד עם זאת, לא היה בהחלטה, שהורתה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי לבחינת האפשרות שאשת העורר או אדם אחר ישמשו כערבים בנוסף לערבותו של הבן, כדי לקבוע דבר בדבר התאמתה של אשת העורר לשמש כערבה נוספת. בגוף ההחלטה אף צוין במפורש כי "אין צריך לומר כי איני מחווה כל דעה בשאלה אם אשת העורר יכולה בכלל להוות חלופה מתאימה".

           בית המשפט המחוזי אכן בחן את האפשרות כי אשת העורר תשמש כערבה, בנוסף לבנו. לצורך בחינה זו הורה בית המשפט על חקירתה. במהלך חקירה זו ציינה אשת העורר כי היא מתחייבת לפקח עליו, אך לצד זאת טענה כי לא ביצע את המעשים המיוחסים לו. לאחר שמיעת טענות הצדדים ובהתייחס לעמדה המגוננת שהציגה אשת העורר בחקירתה, קבע בית המשפט כי היא אינה יכולה להוות דמות סמכותית כלפי העורר ולהתוות לו גבולות. אכן, בית המשפט הוסיף עוד כי בנסיבות הקשות של תיק זה, ערבים שהינם בני משפחה מקרבה ראשונה, אינם מספיקים. אולם נראה כי זו היתה מסקנתו, לאחר ששמע את דברי אשת העורר בחקירתה שחיזקו את חוות-דעתו של שירות המבחן בתסקיר המעצר, מהם עלה כי היא אינה מאמינה שהעורר ביצע את המעשים. מסקנה זו מתיישבת עם נקודת המוצא כי יש לנקוט משנה זהירות בטרם יקבעו בני משפחה מקרבה ראשונה כערבים (בש"פ 7602/04 מדינת ישראל נ' אבו אלהווא (טרם פורסמה, 17.8.04)), אולם היא אינה הנימוק לשלילת החלופה, אלא קביעותיו הקונקרטיות של בית המשפט בדבר יחסה של אשת העורר למעשים המיוחסים לו, המלמד על אי התאמתה לשמש כערבה.

9.             משהתרשמה הערכאה הדיונית מהערבים המוצעים, הן לאור קביעותיו של תסקיר שירות המבחן בעניינם והן לאור חקירתם, איני מוצאת מקום להתערב בהחלטתה. אף טענות העורר כי החלטת בית המשפט מנוגדת לתסקיר - דינה להידחות. שירות המבחן ציין בתסקיר כי התלבט בעצמו באשר להמלצתו וזאת בין היתר לאור התכחשותם של בני משפחתו של העורר לעבירות המיוחסות לו, ומכל מקום, הגם שלתסקיר מעצר תרומה נכבדה בשיקולי בית המשפט, הרי שאין המלצת התסקיר מחייבת את בית המשפט (בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 29.6.2005). עוד יצוין שהמלצת התסקיר נדחתה למעשה עוד בהחלטה מיום 11.11.10, בה קבעה השופטת נאור כי אשת הבן אינה יכולה לשמש כערבה נוספת, שכן כאמור, התסקיר לא בחן את אשת העורר כערבה אפשרית. כשעסקינן בעבירות מין בקטינים שהן מהעבירות החמורות, ודאי כשהן נעשות בתוך המשפחה - אך טבעי הוא שבית המשפט ינקוט משנה זהירות בטרם יורה על חלופת מעצר. לצורך זה, יש ערך מוסף להתרשמות בית המשפט מהערבים והתייחסותם למעשה העבירה. בענייננו לא נשללה אפשרות זו מראש, אלא בית המשפט שקל ובחן אפשרות זו, הזמין תסקיר מעצר, ואף זימן את הערבים הפוטנציאליים לחקירה, אולם בסופו של יום קבע כי משלא נמצא ערב נוסף, שיוכל לשאת בנטל הפיקוח יחד עם בנו של העורר, אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו של העורר.

           הנה כי כן, משנבחנה חלופת המעצר ולאור אי ההתאמה, הן של כלתו של העורר והן של אשת העורר לשמש כערבות יחד עם בנו, נמצא כי אין בחלופה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר - בצדק הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים. זאת, במיוחד לאור הקושי הטמון בחלופת מעצר לפיה מצופים בני משפחה, שאף אינם מכירים בביצוע המעשים על-ידי העורר, למנוע ממנו מלבצע מעשים דומים, בעוד המשפחה כולה ובכלל זאת נכדותיו של העורר, פזורה על פני מרחב גיאוגרפי מצומצם יחסית (בת-ים - אשדוד). לצד זאת יוער, כפי שציין בית משפט קמא, כי במידה ויציע העורר ערב פוטנציאלי נוסף שטרם נבחן, שיוכל לשאת בנטל הפיקוח יחד עם בנו של העורר - ניתן יהיה לשוב ולבחון את חלופת המעצר.

           לאור כל האמור, הערר נדחה. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים.

           ניתנה היום, כ"ג בכסלו תשע"א (30.11.10).

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: